רשומות פופולריות

יום שני, 15 באוגוסט 2011

'חלום של איש ישראלי'- מכתב פתוח לראש הממשלה


  
תור ארוך בכניסה לאולם תיאטרון,
קהל, רעש, צעקות, המולה;
אני הולך אחרי האיש שלפני
רואה את ראשו ושלט קטן שמבצבץ מהצד
הולך, מקווה שהדרך תוביל אותי לכניסת האולם
מתרגש, משהו גדול קורה פה, גדול ממני.

מתיישב אני על כסא אדום עם ריפוד עבה
בעבר הייתי באולם זה שהקרינו סרט או הציגו הצגה
היום, אני כאן מסיבה אחרת,
כולנו כאן כי אכפת לנו, כי נמאס, כי אנו דורשים שינוי.

לבמה עולים מספר צעירים עם ברק בעיניים
ואומרים שהתפנית קרבה, בקרוב יהיה כאן משהו אחר,
ברקע עוד קריאת עידוד, עוד צעקה, עוד שיר
ואני נזכר באדרנלין של שישי בערב בטירונות
שדודו ואני עמדנו על כסא וצעקנו לשמיים,
מסתבר שאנשים אוהבים אנשים שאוהבים

אחד הצעירים מכריז שהיום הכינוס הוא שונה
ומצביע על אדם שיושב מצד שמאל ליד הדלת
אני מסתכל ומבחין: זהו ראש הממשלה.
כולם פונים אליו, מדברים, מאשימים וצועקים
רגליו רועדות, ידיו לחות, פניו מתחילות להאדים
וכולם מרגישים יש מבוכה בשלטון

בשורה שלפני עומד אדם גבוה ומרשים
פונה אליו באופן אישי ואומר:
"אני דורש שתחשוב עלינו כשאתה מנהל את המדינה;
אנו מעמד הביניים, צבא המילואים, כוח הקנייה והיזמות"
כולם מריעים ומרימים שלטים ביתיים עם סיסמאות שאולות.

הכל פונים אליו בשמו המקוצר וראש הממשלה זז באי נוחות
הוא מחליט לשנות את האסטרטגיה ומבקש לדבר,
מסביר על המצב הביטחוני והכלכלה הגלובלית
הציניות חוזרת לעיני האנשים ופתאום הוא לא מקסים
הראש מנסה להמשיך, אך בעיניו ניתן להבחין שהוא כמעט נשבר

חמש בבוקר, שקט, אין אנשים ואין אולם גדול
אני קם מהמיטה ומסתבר שזה היה חלום
חושב על האדם שישב מצד שמאל ליד הדלת
ומרגיש שגם לו חייבים אנו הסבר,
מביט על הבן הקטן ואשתי ומבין מה כאן חסר.

------

אדוני ראש הממשלה,
אנשים חושבים, אנשים מרגישים, אנשים פועלים,
קיימות המון קליפות ושכבות אך השורש הוא טהור.
המחאה האדירה שסוחפת את עמנו מציפה אתגר, קושי וטענות לא פשוטות. אך היא הביטוי הכי מוחשי לביטוי: "עם ישראל חי".

אמנם מעמד הביניים הוא זה שמנענע את הספינה,
אך מה שמבעיר את עצמותיו הוא המרחק בין ה'תקווה' ל'שכונה';
אמנם מדברים על הקושי ברכישת דירה או יוקר המחייה,
אך למעשה זו דאגה סביב תחושה שמנהיגנו מחפשים בעיקר שררה;
אמנם כולם דורשים צדק חברתי,
אך כאן לדעתי זועקים ומחפשים מוסר שלטוני.

אומרים שמנהיג בישראל חייב להיות אדם כללי,
אדם שמחד, מרגיש את הכאב והתסכול
אך מאידך, גם מנתח את ההזדמנות והמסלול
כזה שיודע לנוע מחזון ארוך טווח
לדאגה ורגישות אמיתית לכל אזרח

אני מתפלל שהשם יסייע בידיך
לקבל השראה מאבותינו שידעו בתבונה, רגישות ותעוזה
להנהיג עם קשה עורף.
פריצת הדרך של אברהם, הענווה של משה והאומץ של דוד
הם הדרך לנוע על הטווח ולהוביל את עם ישראל

זוהי לא דרך קלה אך זו הדרך שלך,
עם החיבור הנכון, כולנו איתך...