רשומות פופולריות

יום רביעי, 27 בנובמבר 2013

יזמות ציבורית- הדרך האפקטיבית להשקות את "גינת הממשלה" (מאמר דעה בעיתון 'מדיניות ציבורית')




יזמות ציבורית- הדרך האפקטיבית להשקות את "גינת הממשלה"


לפני מספר שנים נכחתי בהשתלמות ממשלתית. במהלכה העבירה המנחה את שאלון "מודל התפקודים של אדיג'ס", הבוחן טיפוסים שונים של עובדים. רובם המוחלט של המשתתפים בחדר קיבלו ציון גבוה במרכיב המנהלי ("A") ורק עובד אחד קיבל ציון גבוה במרכיב היזמות ("E"). ברגע ההוא עצרה המנחה את הסדנה והסבירה כי זהו מקרה חריג, המוכר לה מחברות סטארט-אפ בהייטק הישראלי, אך לא מניסיונה במסדרונות הממשלה.
מדוע בעצם עובדי המדינה אינם מאופיינים ביכולות היזמיות שלהם? מדוע יזמים לא נכנסים לשירות המדינה? כיצד מפתחים תרבות יזמית אשר תתאים את המגזר הציבורי לצרכים המתחדשים של תקופתנו? כדי לענות על שאלות אלו, אמשיל את המערכת הציבורית ל"גינה" ואת ההון האנושי ל"זרם מים" ואגדיר מספר עקרונות לפיתוח 'יזמות ציבורית':
1.                "מקור הזרם"-
היחס בין ההון האנושי הקיים במערכת למקביל לו במגזר העסקי ובחברה האזרחית. פתיחת המערכת ומתן אפשרות לתחרות בריאה על כישרונות ורעיונות מהווה צורך אסטרטגי, לא פחות. אציע מספר הצעות לשינויים ב'מקור הזרם': א. הרחבת הנגישות למכרזים פנימיים ושינוי היחס הקיים מול המכרזים החיצוניים; ב. ניתוב הון אנושי איכותי לדרגי הביניים בשירות המדינה ובשלטון המקומי; ג. התאמת המערכת לשוק העבודה הגמיש של המאה ה-21 (מעבר ממערכת 'מבוססת קריירה' למערכת 'מבוססת תפקיד' בדומה למגמה הרווחת במדינות ה-OECD);          ד. ייעול תהליך הכניסה לשירות המדינה והפיכתנו לנגיש וידידותי יותר; ה. המשך פיתוח תכניות צוערים ומתמחים כעתודה ניהולית למערכת.
חלק מהנקודות הנ"ל אמורות להיות מטופלות במסגרת הרפורמה לניהול ההון האנושי בשירות המדינה שמובילים בנציבות שירות המדינה בימים אלו, אך כנראה שחלקן יישארו ללא מענה ראוי ועליהן לטעמי עוד נצטרך לתת את הדעת בעתיד.
2.                "זרימה פנימית"-
כדי שהמערכת תהיה יזמית, חדשנית ומעודכנת, זו צריכה להתנהג תחילה כמערכת. המצב כיום מאופיין באוסף צינורות בלתי תלויים ולא כמערכת שלמה וסינרגטית. שיתוף מידע, פעילות בין-משרדית ואיגום משאבים מתקיימים לעיתים אך באופן ספורדי ואינו מספק. כדי לחזק את זרימתה הפנימית של המערכת אני מציע ארבעה מהלכים מרכזיים: א. חיזוק גופי מטה ותכנון בממשלה (לדוגמת המועצה הלאומית לכלכלה ואגפי תכנון מדיניות במשרדים השונים); ב. חיזוק מעמדו של משרד רה"מ כגוף מטה המתכלל את כלל פעילויות הממשלה; ג. עידוד מעבר פרסונאלי של עובדים בין משרדי הממשלה: רפרנט אגף תקציבים שיעבור לתפקיד רכז במשרד הבריאות, מנהלת במשרד להגנת הסביבה שתהפוך לסמנכ"לית במשרד הכלכלה וכד'. בסופו של יום הקשרים האישיים והידע הלא-פורמלי הוא זה שמניע רעיונות חדשים וישימים.
3.                "זרימה חיצונית"-
עקרון זה נוגע לקשרי העבודה של שירות המדינה עם המגזרים השונים (החברה האזרחית, המגזר העסקי והאקדמיה). תחום זה הולך ומתפתח בעולם ובישראל בעשור האחרון (שיתוף ציבור, שולחנות עגולים רב-מגזריים, פעילות ממשלתית ברשתות החברתיות וכד').ניתן לראות בבירור את השפעות השינויים הטכנולוגיים על הממשק האפשרי עם הציבור והיתרונות הטמונים בכך. בחלק זה פשוט אציע להרחיב את המגמות הקיימות וממילא אם העקרונות הקודמים ימומשו גם תחום זה יתקדם לכיוון הנכון.

נקודת הארכימדס: 'הגנן'
בתפקידי הקודם, זכיתי לשרת ביחידת מטה במשרד התמ"ת אשר עסקה בתכנון וביצוע תכניות לפיתוח כלכלי-תעסוקתי של אזורי עדיפות לאומית. אבי פלדמן, מנהל היחידה דאז, ראה את מרכיב היזמות כחלק מחזון היחידה, הוא הנהיג תרבות ארגונית-יזמית אשר עודדה את העובדים לחשוב "מה צריך" ולא רק "מה אפשר", קבעה כי שיתופי פעולה רב-מגזריים הם חלק אינהרנטי מהעבודה ויצרה מערכת של היזון-חוזר ביקורתי וקונסטרוקטיבי. מבחינתי, פלדמן היווה דוגמא ל'גנן', רפורמטור אשר הצליח להשפיע על מבנה המערכת ולייצר 'יזמות ציבורית' המשפיעה על "הגינה" כולה.
המסורת הישראלית מעודדת אותנו לבחון את המגזר הציבורי דרך צבע הדשא וצפיפותו. אך המציאות גורסת כי מתן שירותים טובים יותר לאזרח, הוזלת יוקר המחייה ואף הגדלת תחושת הביטחון של אזרחי ישראל, עוברים כולם דרך אפקטיביות המערכת- יכולתה לנצל באופן מיטבי את המשאבים העומדים לרשותה, לרבות משאביה האנושים. אני מציע שנמעיט במעט להתבונן בדשא ונישיר מבטנו לגננים ההולכים ובאים.



פורסם על ידי ב- אין תגובות:

הקצבות ממשלתיות לארגוני המגזר השלישי: היבטי כלכלה-פוליטית והשלכות עקיפות (תקציר מושב בכנס ESPAnet-ישראל)



הקצבות ממשלתיות לארגוני המגזר השלישי: היבטי כלכלה-פוליטית והשלכות עקיפות

ד"ר ניסן לימור, המכון לאחריות אזרחית, המרכז ללימודים אקדמיים
מר אברהם אסבן, האוניברסיטה העברית
nsn@netvision.net.il ,  aasaban@gmail.com

 ממשלות במאה ה-21 מתקשות לספק את כלל הצרכים החברתיים של אזרחיהן ולענות לציפיותיהם (בהנחה שזו שאיפתן מלכתחילה), בין אם מטעמי מדיניות, בשל מחסור באמצעים או משום דרכי הפעילות הממשלתית. במרחב זה פועלים לצד הממשלה ארגוני המגזר השלישי, המבקשים לסייע לקהילה, ולהוות סוכני ביצוע למתן שירותים שהממשלה מעניקה לאזרחים. הקצאת משאבים מהקופה הציבורית, מחדדת את שאלת המדיניות ומשלבת את מושגי הכלכלה הפוליטית. קביעות מסוג זה מחייבות הסדרה על מנת למצוא את האיזון הראוי. בשנת 1992 תוקן חוק יסודות התקציב, תוך שביקש לשרש נהלים שהיו בעבר ונתפשו על ידי הציבור ובית המשפט העליון, כלקויים. התיקון בחוק חייב את משרדי הממשלה לקבוע קריטריונים, כללים והנחיות ביצוע על מנת למנוע הקצאה לא שוויונית של משאבים ציבוריים.
המחקר שנעשה, במסגרת תזה לתואר שני (שזכתה בפרס), מבקש להאיר סוגיה זו, תוך שבחן את כלל המבחנים שנקבעו מאז 1992 ועד 2010, במשרדי הממשלה 'החברתיים' (חינוך, רווחה, קליטה ובריאות), השינויים שחלו בהם והסיבות לכך. במחקר נסקרו המבחנים הראשונים שהשינויים שחלו בהם, במיון לפני מועד וסוג השינוי (מהותי או מנהלי), במקביל לתקופות הכהונה של ממשלות ושרים.
ממצאי המחקר מצביעים על הקשרים פוליטיים בתיקוני המבחנים, בייחוד כאשר מדובר בתקופות כהונה של שרים ממפלגות סקטוריאליות ו/או שרים בעלי תפישת עולם חברתית ברורה.
לצד ההקשר הפוליטי, העלו ממצאי המחקר את הפער הקיים בין ההצהרות על הענקת תמיכות ממשלתיות לנושאים חברתיים, לבין המציאות בפועל. מדיניות ההפרטה הממשלתית הביאה להקטנה משמעותית בתקציבי התמיכות ולגידול ברכישת שירותים על ידי הממשלה, בתהליך של מכרז. כספי התמיכות הממשלתיות מהווים כיום אחוז זניח לעומת היקף פעילות המגזר השלישי בישראל. מציאות זו משמעה הגדלת תלותם של ארגוני המגזר השלישי בתקציב הציבורי ובמקביל, צמצום המשאבים העומדים לרשותם לפיתוח ולקידום יזמות חדשה.
תרומתו העיקרית של המחקר היא בבחינת יחסי ממשלה - ארגוני המגזר השלישי בהקשר של כלכלה פוליטית, מחד גיסא; והשפעות עקיפות של תהליכי ההפרטה, מאידך גיסא. תחום קבלת ההחלטות וקביעת המדיניות הציבורית בתחום תמיכות בארגוני המגזר השלישי ותהליכי הפרטה, חסר, לאורך השנים, דיון ציבורי פתוח. המחקר שופך אור, מגביר שקיפות ומאפשר תובנה ושיח פתוח על המדיניות והשלכותיה.

 https://events.ash-college.ac.il/Conference/asaban.aspx
פורסם על ידי ב- אין תגובות:

"עיני בעד שינוי, אבל נגד רפורמה" (מאמר דעה בדה מרקר, אוגוסט 2013)


עיני בעד שינוי, אבל נגד רפורמה

בהסתדרות נוקטים רטוריקה של הסכמה לעקרונות - תוך התנגדות לפרטים

בישיבת הוועדה לתיאום ולביצוע של הסתדרות העובדים לפני כשבועיים, הוכרז סכסוך עבודה במשרדי הממשלה. השבוע החל משא ומתן בנושא בין ההסתדרות למשרד האוצר, בניסיון למנוע עיצומים או שביתה של 67 אלף עובדי שירות המדינה.
על מה כל המהומה? בדצמבר 2011, קיבלה הממשלה החלטה להקמת ועדה בראשות נציב שירות המדינה, כדי לדון בנושא "שיפור מנגנוני ניהול ההון האנושי בשירות המדינה". לאחר כשנה וחצי של ועדות משנה, צוותי חשיבה של בכירים, והיוועצות עם מומחים ואנשי שטח, פורסם דו"ח הנפרש על גבי 250 עמודים.
במסמך הרפורמה יש קרוב ל–120 המלצות שונות: קטנות וגדולות, הצהרתיות ופרקטיות, כאלה שקלות לעיכול וכאלה שכואבות בגרון. אלא שמה שמעניין ברפורמה הם הסעיפים שגרמו לאנשי ההסתדרות להכריז על סכסוך עבודה. ניתן לייצר רשימה ארוכה של המלצות. הנה שלושה מהן: שינויים במודל המכרזים הקיים, שיתבטאו בהפחתת כוחו של ה"מכרז הפנימי" לטובת מנגנוני מיון וגיוס נוספים; ביזור סמכויות להנהלת המשרדים; ושינוי מנגנון הקביעות, כך שעובדי מדינה יהיו זכאים לקביעות רק לאחר חמש שנים ‏(במקום לאחר שנתיים, במצב הנוכחי‏), ולא באופן אוטומטי.
בהסתדרות, כמובן, נוקטים רטוריקה של הסכמה לעקרונות תוך התנגדות לפרטים. ראשי ההסתדרות טוענים שאינם נגד רפורמה שתייעל את שירות המדינה ותשפר את השירות לאזרחים, אבל הכרחי שזו תעשה בתיאום מלא עמם, וללא פגיעה בהסכמי השכר הקיבוציים. ועל זה נאמר: ההסתדרות בעד רפורמה, אבל נגד שינויים.
עופר עיני
עופר עיני
צילום: אוליבייה פיטוסי
מה שבאמת מרתיע את אנשי ההסתדרות זו העובדה שהם יודעים שהפעם עומדים מולם משרתי ציבור שעשויים מחומר אחר. לפני כשנה, הוקם מטה ליישום רפורמה בנציבות שירות המדינה, בניהולו של רון צור, בכיר לשעבר בוועדה לאנרגיה אטומית. נראה כי תוך כדי שהוא מביט במדפים עמוסי הכרכים העבים של הרפורמות הקודמות ‏(כמו אלה שעליהן המליצו ועדות קוברסקי וגל־נור‏), ידע צור שהוא נבחר למטרה אחת - להוציא לפועל את הרפורמות.
בחירתו של נציב שירות המדינה, משה דיין, להקים את מטה היישום עוד לפני פרסום דו"ח הוועדה, היוותה בחירה אסטרטגית ששינתה לגמרי את אופן כתיבת המסמך ורמת ישימותו. המסמך הסופי כתוב בצורה פרקטית מאוד, מוגדרים בו יעדים ודרכי מדידים, דרכי יישום ואף לוח זמנים מפורט - מאוד לא שכיח במסמכים מסוג זה, ולטעמי, מעיד על רצינות כוונות היישום.
איש אינו יודע מה צופן לנו העתיד. ייתכן שהמשא ומתן בין עופר עיני וההסתדרות לבין נציגי הממשלה יהפוך את הרפורמה למציאות וישפר באופן דרמטי את איכותו של המגזר הציבורי. אך ייתכן גם שרפורמה זו תצטרף לקודמותיה ותגיע לארכיון המדינה. לטובת היישום, הממשלה זקוקה לגב פוליטי חזק ותמיכה אישית של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. תפקידנו כציבור לדרוש מנבחרינו לשרת את האינטרס של כלל אזרחי ישראל, ולא להיכנע לאינטרסים צרים.
הכותב הוא סמנכ"ל המכללה למדינאות

פורסם על ידי ב- אין תגובות:

"כך גורפים השרים הון פוליטי מתקציבי העמותות" (כתבה ב'כלכליסט')


בלעדי ל"כלכליסט": כך גורפים השרים הון פוליטי מתקציבי העמותות

מחקר חדש קובע: המדיניות החברתית בישראל היא קצרת טווח ומושפעת מלחצים פוליטיים. תקציבי העמותות והמלכ"רים תלויים בזהות השר האחראי עליהם ומפלגתו, וכשהשר מתחלף - גם המבחנים לקבלת התמיכה "מתוקנים" בהתאם לאג'נדה

המייל האדום|תגובה לכתבה|הדפסת כתבה|שלחו כתבה|
שתף כתבה
עכשיו זה בדוק: חלק מחברי הממשלה משתמשים בכספי הציבור כדי לייצר הון פוליטי. מחקר חדש מאשש את החשש לפיו כספי התמיכות שמעבירה הממשלה לא מוקצים בהתאם לתכנון ארוך טווח, אלא לפי לחצים פוליטיים, וכי חלק מהשרים נוהגים להזריק במבחני התמיכה שעליהם הם חולשים שינויים במטרה לווסת את כספי הציבור לעמותות ולמוסדות המזוהים איתם פוליטית.
כך נחשף בעבודת מחקר חדשה שאותה חיבר אברהם אסבן בתוכנית המצטיינים לתואר שני של בית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית. העבודה המקיפה, שעליה זכה אסבן בפרס מיוחד מהאוניברסיטה, נכתבה בהנחיית ד"ר ניסן לימור וד"ר גלית כהן־בלנקשטיין.

בישראל עובדות באופן פעיל כ־25 אלף עמותות. מדובר במגזר ענק שאמון על 5.8% מהתוצר המקומי הגולמי בשנת 2009, וכולל 370 אלף שכירים ו־280 אלף מתנדבים. עם זאת, המגזר עדיין סמוך על שולחן הממשלה — כ־53% מהכנסות המלכ"רים הן מהעברות הממשלה. מדובר בדרך שבה הממשלה תומכת במוסדות שמוציאים לפועל מדיניות שאותה היא מעוניינת לעודד, החל בעמותות המספקות שירותי קליטה ומזון מסובסד, דרך יוזמות אזרחיות, וכלה במימון פעילויות תרבות ומוסדות תורניים.


עד 1992 שרים יכלו להזרים תקציבים ייעודיים לעמותות ספציפיות לפי בחירתם, ולא על פי קריטריונים שקופים לציבור. באותה שנה הסדירה הכנסת את המסגרת המשפטית להענקת כספי תמיכות למוסד שאינו שייך למדינה, אך פועל למטרה של חינוך, תרבות, דת, מדע, אמנות, רווחה, בריאות או ספורט.

לפיכך, לפי החוק הקיים, שרי הממשלה יכולים לחלק כספים לעמותות רק לפי מבחנים כלליים ושוויוניים. שר יכול לפרסם לציבור מבחן, תוך התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה ולפי נהלים של משרד האוצר. בבקשות דנה ועדת תמיכות שפועלת בכל משרד ואנשיה ממונים על ידי השר, והיא בוחנת את בקשות התמיכה על פי אמות המידה המצוינות במבחנים.

בעיקר בשנת בחירות


אסבן חקר 190 תיקונים של 67 מבחני תמיכות שונים במשרדי הממשלה "החברתיים" (חינוך, רווחה, קליטה ובריאות) בשנים 1992–2010. הוא הבחין בין תיקונים טכניים־מנהלתיים למהותיים. האחרונים הם אלו שמשנים באופן משמעותי את מידת התמיכה שזכאי לה הגוף, כלומר תמורות שלרוב מובילות להחלפת נמעני הכספים הממשלתיים. מדובר, למשל, בשינוי הגדרת המוסד הנתמך, שינוי בדרישות הסף (כמו ביטול הצורך ברישיון מטעם משרד החינוך), שינוי במספר הנתמכים (כמו קביעת מספר התלמידים המינימלי במוסד), ותעדוף מחדש של הפעולות הנתמכות.


המחקר מאשש כי בישראלים קיימים הקשרים פוליטיים בתיקוני המבחנים, בייחוד כאשר מדובר במפלגות סקטוריאליות כמו ש"ס, מר"צ או מפד"ל, ובשרים בעלי אג'נדה חברתית ברורה כמו יולי תמיר ויצחק (בוז'י) הרצוג.

לפי הנתונים, ישנה קורלציה גדולה בין זהות חלק מהשרים למספר הפרסומים והשינויים. בין השרים שפרסמו את מבחני התמיכה הרבים ביותר נמצאים זבולון המר ז"ל מהמפד"ל (32), שולמית אלוני ממר"צ (23), שלמה בניזרי מש"ס (18), לימור לבנת מהליכוד (13) וזבולון אורלב מהמפד"ל (12). השרים המובילים במספר תיקוני מבחני התמיכות הם יולי תמיר מהעבודה (31), המר (21), לבנת (19), אורלב (17) ואלי ישי מש"ס (15).

מדובר בנתונים מרתקים מאחר שרוב השרים בממשלה באים ממפלגות ההמונים הגדולות, בעוד שהמחקר מראה כי דווקא שרי הסיעות המכווצות הם המובילים בפרסום המבחנים והשינויים: המפלגות אשר הובילו בפרסום מבחני התמיכות הן מפד"ל (57), ליכוד (56), מר"צ (37) וש"ס (26). בכמות התיקונים, שכאמור גם נועדו לעתים לנתב מחדש את הכספים ולהחליף את נמעני הכספים, המפלגות המובילות הן עבודה (58), מפד"ל (49) וליכוד (41).
אסבן מוסיף ומראה שדווקא בשנות בחירות מפרסמים המשרדים עשרות מבחנים יותר, ככל הנראה במטרה לרצות את הבוחרים הפוטנציאליים. למשל, בממשלה ה־30 (ממשלת שרון השנייה) היה מספר רב וחריג של תיקונים (54 תיקוני מבחני תמיכות, אשר מהווים 28.4% מסך התיקונים אשר בוצעו בכלל).

התפיסה שתופסת


פרשנותדרושה מדיניות פומבית ארוכת טווחעל המדינה לקבוע נוהלי עוגן שיכתיבו מדיניות ארוכת טווח ויהוו את הבסיס האידיאולוגי של מבחני התמיכהתומר אביטללכתבה המלאה 
עוד עולה כי השנה הבולטת ביותר מבחינת השינויים במבחני התמיכות היא 2006 (השנה הראשונה לממשלת אולמרט) כאשר 15% מכלל השינויים שהתרחשו במבחני התמיכות בין השנים 1992–2010, קרו בה. שנה פעלתנית אחרת היא 1997, שבה חלו מספר השינויים המהותיים הגדול ביותר. אסבן משער שהדבר קשור לעליית ממשלת נתניהו הראשונה ושינוי בסדר היום הממשלתי שלה לעומת הממשלות הקודמות.

מהמחקר עולה שמפלגות סקטוריאליות כמו ש"ס ומפד"ל, מצליחות לחולל אינספור שינויים עקב היותן "לשון מאזניים". כך מוצג למשל, שאלי ישי יזם ב־1999 מבחן תמיכה לקמחא דפסחא לנזקקים (איסוף כסף למצרכי חג), מבחן ששונה שבע פעמים במהלך עשור. עם כניסתו של יצחק הרצוג לתפקיד שר הרווחה, הוא שינה באופן מהותי את הקריטריונים של מבחן התמיכה, לדברי אסבן, "מתוך תפיסת עולמו החברתית־פוליטית". גם תקציב הסעיף נסק ממיליון שקל בשנת 2000, ל־9 מיליון שקל ב־2009.

מבחן אחר של משרד הרווחה הותקן להזרמת כספים עבור "טיפול בנוער ובצעירים מנותקים מהקהילה". הוא פורסם ב־1994 על ידי שרת הרווחה דאז, אורה נמיר (העבודה), ותוקן מאז 14 פעם, על ידי כל שר חדש, כאשר ישי לבדו תיקן את המבחן שש פעמים. מבחן אחר שעבר תמורות רבות פורסם על ידי שר החינוך דאז זבולון המר, במטרה לתמוך ב"פעולות ובמפעלים של תנועות נוער". המבחן תוקן תשע פעמים, כאשר חלק מהשרים מכניסים אליו תנועות נוער לא ציוניות (חרדיות וערביות), ואחרים מוציאים אותן.

מבחן אחר מעניין של משרד החינוך עסק ב"לימוד תורני ובפעולות מיוחדות למוסדות תורניים": המבחן פורסם ב־2004 על ידי שרת החינוך דאז, לימור לבנת, ותוקן 10 פעמים בתקופה קצרה יחסית, כאשר מהנתונים עולה כי ניתן ממש לחלק את המבחן לשתי תקופות: לבנת כשרת החינוך (ארבעה תיקונים במהלך שנתיים) ויולי תמיר כשרת החינוך (שישה תיקונים במהלך שלוש שנים).

"פילנתרופיה עלובה"


"כשאני מסתכל על המחקר, אני שואל כיצד ממשלה יכולה להכניס כל כך הרבה שינויים במבחני התמיכה שלה", אומר ד"ר ניסן לימור, אחד ממנחי המחקר וכיום ראש המרכז לאחריות אזרחית במרכז ללימודים אקדמיים ויו"ר פורום המגזר השלישי של מכון ון־ליר.

לימור, שלו עבר עשיר במגזר, מבהיר כי "אפשרות ראשונה היא שאין לממשלה מדיניות. תארו לכם מה צריכים לעשות ארגונים שפועלים בשטח, כשבכל שנה מוסיפים או משמיטים חלקים מהמבחנים. דרך שנייה להסביר את השינויים היא שבהצבת סרגל פוליטי, מוצאים קורלציה בין חילופי שרים שבאים ממסגרות שונות, לבין היקף השינויים בתקופות שונות. כלומר ששר עושה שימוש במבחני התמיכות בהתאם לשיקולים פוליטיים. יכול להיות גם ששתי האפשרויות נכונות".

אנו חיים תחת דמוקרטיה ייצוגית. אולי כך זה אמור לעבוד, ששרים שנבחרים לשקף את רצון העם יהיו קשובים ויממשו את סמכותם.

לימור: "מה עם מטרות לאומיות ואסטרטגיה? אם המדינה שאנו רוצים לחיות בה פועלת ללא ראייה קדימה, אלא מהיד לפה, ולפי החלטות פוליטיות של הרגע - זו כלכלה פוליטית פר־אקסלנס. ואז ככה אנו נראים, ואי אפשר להתפלא שיש פערים חברתיים הולכים וגדלים. לא ניתן לפתור בעיות חברתיות בקדנציה אחת. יכול להיות שמה שהמחקר מצא זה כיוון לאחת הבעיות שיוצרות את הקושי בהתמודדות עם הפערים - חוסר בתכנון".

האם המדינה בכלל צריכה לחלק כספים לעמותות במקום לספק את השירותים בעצמה?
"תפקיד המדינה הוא לא לחלק כספים, אלא לוודא שרווחת האזרחים סבירה ושכל אדם מסוגל לחיות בכבוד. בישראל יש פילנתרופיה עלובה, והמדינה לא מעודדת אותה. 80% מהכנסות המלכ"רים מקורם בקופה הציבורית - ממשלה ורשויות מקומיות - מעל ומעבר מהנהוג במדינות המערב, שם קיימות הכנסות עצמיות ופילנתרופיה. כאן הממשלה רוכשת את כלל השירותים והיא המממנת, ומכוונת דרך הכסף דברים רבים. אם רואים שלכסף יש הטיות כפי שהמחקר מראה וזה בעייתי".

איך אפשר לתקן זאת?
"בהיבט התכנוני, בתחום הביטחון יש תפיסה רחבה. שם מפתחים אמצעי לחימה לא כי יש תקציב ושר מסוים, אלא כי קיים הליך של בניית פרויקטים. התחום החברתי לא שונה משום תחום אחר. יש להסתכל על התמונה הכוללת. כיום הפיקים באים מלחצים פוליטיים ולא ממבט קדימה".

להיזהר עם ההאשמות


עו"ד אמנון דה־הרטוך, ששימש במשך שנים רבות ראש תחום תמיכות במשרד המשפטים, ואשר ממשיך לעסוק כיום בתחום זה בשוק הפרטי, סבור כי חשיבותה העיקרית של התזה הינה חשיפת המעורבות הפוליטית הרבה בקביעת מבחני התמיכה.


"זו מעורבות המחייבת השקעת משאבי זמן ניכרים של שרי הממשלה, ובהקשר זה מרתק לנחש על חשבון מה ועל חשבון מי. עם זאת, המעורבות הפוליטית הינה לגיטימית לגמרי".


פורסם על ידי ב- אין תגובות:

"בישראל אין בעיית משילות, השיטה הקיימת היא לא מקור הבעיה"- תגובה להרצאתה של ח"כ לשעבר עינת וילף


"בישראל אין בעיית משילות, השיטה הקיימת היא לא מקור הבעיה"


המכללה למדינאותתכנית חדשה במכללה למדינאות תכשיר את מנהיגי הרפורמות הבאים
בערב הפתיחה של התכנית, התארחה ח"כ לשעבר, דר' עינת וילף וקבעה כי "בישראל אין בעיית משילות, השיטה הקיימת היא לא מקור הבעיה"

'תכנית העמיתים', תכנית חדשה של המכללה למדינאות בהובלתם של דר' אסף מלאך וגב' ריקי ממן, תעסוק השנה במנהיגות ורפורמות במגזר הציבורי מתוך זוויות תיאורטיות, ערכיות ומעשיות. שיטת הלימוד בתכנית מבוססת על 'מקרי בוחן' (Case Studies) המכילים דילמות ערכיות, מוסריות ומקצועיות. בתכנית משתתפים 28 עמיתים, כאשר חלקם: עוזרי ח"כים, צוערים במשרדי ממשלה, יזמים, חוקרים באקדמיה ומנהלי עמותות.
לקראת הדיון במושב החורף של הכנסת על חוק המשילות החדש של סיעות הקואליציה, קידמה המכללה למדינאות דיון בנושא רפורמות ומשילות במגזר הציבורי.

בהרצאה הראשונה של 'תכנית העמיתים' אשר נפתחה היום, פרסה ח"כ לשעבר, דר' עינת וילף את משנתה לגבי סוגית המשילות בישראל. "שינוי שיטת הממשל הינו נושא מקצועי ומורכב. במשך שנים ההנחה הגורפת הייתה ששיטת הממשל בישראל גרועה ויש לשנותה, כאשר המחלוקת היחידה הייתה על אופן השינוי. טענתי היא שבישראל אין בעיית משילות, השיטה הקיימת היא לא מקור הבעיה" אמרה וילף בהרצאתה.

סמנכ"ל המכללה ומנהל תכנית 'צוערי ממשל', מר אברהם אסבן, טען כי: "הבעיה המרכזית נמצאת באפקטיביות של שיטת המשטר הקיימת, קרי ביחסי הכוחות בין הדרג הנבחר לדרג הממונה. כיום קיים מצב בו שר מכהן אינו מצליח לקדם את המדיניות אותה הוא מעוניין להוביל בשל 'שומרי הסף' במשרדי הממשלה. יש לחזק את הגמישות הניהולית במשרדים ואת ההון האנושי בשירות המדינה, כדי לאפשר את יישום המדיניות של נבחרי העם". עוד הוסיף אסבן: "כיום, התחלופה הפרסונאלית בדרגי ניהול תיכון ובכיר בשירות המדינה נמוכה מאד, שינוי אמיתי ביעילות שירות המדינה חייב לאפשר תחרות על כל משרה ניהולית בממשלה".

"המכללה למדינאות" נוסדה בשנת תשס"ז (2007) על ידי מר עמית הלוי ודר' אסף מלאך, במטרה להניח תשתית עיונית לשיח הציבורי ולהצמיח מנהיגות בעלת חזון מעמיק, רוחב דעת וכישורים אישיים להובלת החברה והמדינה בישראל.
פורסם על ידי ב- אין תגובות:
הירשם ל- רשומות (Atom)